רות טאובר 1919 – 2015
אמי רות טאובר לבית שינפלד נולדה ב-3.8.1919 בכפר לוגניאן בשלזיה עילית אז בגרמניה. בגיל שנתיים עברו הוריה אלפרד וזלמה שינפלד לברסלאו בירת שלזיה ורכשו מפעל קונפקציה. עוד בילדותה גילתה רות חוש לצבע ולעשייה אומנותית כאשר אספה שאריות בד צבעוניות והדביקה אותם לפרוטומות של בובות ששמשו לעיצוב חולצות. בשנות נעוריה עם עלית הנאצים לשלטון עזבה רות את בית הספר התיכון לבנות והחלה בלימודי אומנות בבית ספר לאומנות בברסלאו עירה. (היום ורוצלב בפולין). היא למדה ציור בבית הספר לאומנות . במקביל עבדה כשוליה במתפרה. הלימודים הפורמלים לא הספיקו לה ולכן למדה ציור אצל צייר יהודי בשם היינריך טישלר , שנספה בבוכנוואלד, וכיור ופיסול אצל פסל בברסלאו. בבית ספר הייתה רות היהודיה היחידה והצעירה מבין התלמידים. הוצע לה להישאר ולהשלים את לימודי הפיסול אך רות פנתה לציונות ולהכשרה לקראת עלייתה ארצה. יחד עם זאת לא זנחה את הכיור והפיסול.
בתנועת החלוץ הכירה רות את פליקס אבי ז"ל יחד היו בהכשרה והדריכו נוער יהודי בשלזיה עילית במסגרת תנועת "החלוץ" ופעלו במרץ להעלותם ארצה בעליית הנוער. הורי נישאו ב31.01.1938 ועלו יחד ארצה והיו בין מייסדי מושב שדה ורבורג בשרון. בשנים הראשונות העבודה במשק הייתה קשה. במקביל השתתפה רות בפעילות ב"הגנה" .כאישה צעירה נשואה ללא ילדים שובצה לפלוגה הנודדת של ההגנה למדה להפעיל רומה רימון ועזרה ראשונה והשתתפה בתגבור חניתה מישובי חומה ומגדל. לימים הודתה שלשמחתה לא נאלצה לירות על אף אחד.לאומנות לא היה הרבה זמן פנוי. פה ושם יצרה רות צעצועי ילדים בובות דובונים ושטיח קיר יפהפה שליווה את ילדותי. ליום הולדת 5 קבלתי תיאטרון בובות שאמי יצרה.
כילד זכור לי שלקראת נשפי פורים רבים מהחברים בכפר באו להתאפר אצל אמי . את התחפושות שלי ושל אחי אורי אמנו כמובן תפרה בעצמה. ב-1957 נולדה "תעשיית" הבובות הישראליות תחת המותג RUTH TAUBER DOLLS OF ISRAEL . בשנים האלו חברים של הורי החלו לרכוש מכוניות פרטיות ורות יצרה עבורם בובות מזל קטנות לתליה על המראה במכונית. ליוצאי אירופה דמות מנקה הארובות הייתה דמות אהובה ובפולקלור המרכז אירופי ידועה כמביאת מזל,גם מכשפות על מטאטא ושוטרי תנועה נחשבו במביאי מזל. אחה הידידות של אמי הציעה לה למכור את הבובות בחנות ברמת גן וכך זה התחיל.
הגורם העיקרי להקמת ה"תעשיה" הביתית היה הצורך לשלם את שכר הלימוד לבית הספר התיכון בכפר סבא אליו נרשמתי ב-1957. אבי וסבתי ז"ל היו סקפטיים . סבתי שאלה " עם זה אפשר להרוויח כסף ?" ואבי היה מודאג בעניין המסים. כדרכה אמי הגשימה את רצונה ויחד עם כמה חברות מן הכפר החלה בייצור הבובות. האווירה הייתה עליזה ויצירתית . החברה הראשונה שהצטרפה הייתה רוזל פינטוס ז"ל ולאחר מכן ואלי שטרן ז"ל שרה אונגר ז"ל ואחרות. ראשי הבובות היו חרוזי עץ , השלד היה תיל מצופה בפלסטיק הבגדים משאריות בד צבעוני, ככובעים שמשו פקקים של שפופרות משחת שניים ותפוזים היו חרצני דובדבנים צבועים בכתום. הבובות נמכרו בחנויות בתל אביב בין השאר גם במשכית שם הכירה אמי את רות דיין שניהלה את משכית.
אמי החלה להתפרסם ופנו אליה גם מירושלים ומלשכת התיירות הממשלתית, גוף שקדם למשרד התיירות. בובות בגדלים שונים נרכשו להצגה בחלונות הראוuה של נציגויות הלשכה בחו"ל ואף למוזיאון הבובות במונטריאול בקנדה. בובות רות טאובר ייצגו את ישראל באירופה ובצפון אמריקה. הטיפוסים כללו את הצברים כמובן , תימנים בתלבושתם הצבעונית, חסידים עם השטריימל והקפוטה, חיילים וכל מיני טיפוסים בד"כ עליזים ושמחים ששיקפו את חוש ההומור ואת שמחת החיים של אמי. גם בובות לתיאטרון למחזה כנר על הגג .ובתחילת שנות השבעים יצרה אמי בובות להצגת פיטר פן. את התפאורה לפיטר פן יצר גרפיקאי צעיר בשם צבי נדב שבמקרה הפך לגיסי שנים אחדות לאחר מכן.
בשנים הבאות פסקה תעשיית הבובות ואמי טפלה בהוריה. עם לדת הנכדים הם פונקו על ידה בבובות וחיות פרווה מעשי ידי אמי. השאיפה ליצור לא עזבה את אמי מעולם ויעידו קישוטים בבית, חלון מצויר בחדר אמבטיה ,צנצנות זכוכית מעוטרות וכפות עץ מקושטות .אמי הגיעה לגיל 95 ו8 חודשים. גם בשנותיה האחרונות שמרה על שמחה ואהבת חיים. ובמשמעת ייקית עצמית הייתה ככל יכולתה ושמרה על עצמאותה.
אמא נפטרה אחרי מחלה קצרה בערב פסח תשע"ה במיטתה בביתה בניה ונכדיה לצידה.
כתב באהבה והערכה גדולה חנן טאובר
05/04/2015
יהי זכרה ברוך
