מאירקה שלי,
ידעתי את הצפוי –ולא האמנתי שכך יקרה.רצית כל כך לחיות עד הרגע האחרון ואני האמנתי איתך.

הספקת להגשים את חלומך לחזור ולחיות בבית ילדותך.

כל יום בבית זה מילא אותך אושר עצום.שיפצת את בית הוריך לכבודם, הקמת גינה לתפארת ואת המשרדים חידשת מתוך רצון שהעובדים ימשיכו את דרכך וישמרו את פרייקט חייך. אהבת אדם ללא גבולות  היתה  בבסיס  אישיותך.סיפרת לי שאביך, דוד, נהג לפני פסח לאסוף "קמחא דפסחא"  עבור נזקקים ואני יודעת שהמשכת את דרכו בדרכך שלך, לאורך כל חייך.עיניך הכחולות הביעו תמיד תמיד חם ואהבה עד הרגע האחרון בו נפרדנו. וזה קרה מוקדם ומהר מדי…אמלא ככל יכולתי את בקשותיך האחרונות. צרור של זכרונות נפלאים ישמרו בליבי לעד.

אוהבת אותך מאד,מחבקת ומתגעגעת.

שמור על כולנו מלמעלה

 שלך, מירי אדרי

---

            אמא לילי פורגס ומאיר בצעירותם בשדה ורבורג