אורי טור

שנוי וביטול איות מדהים – והיחסים עם אלוהים

לאור ההקצנה של שומרי חומות הדת ורבניווניסיון הָדָרת נשים מכל מקום מכל מרחב,הוסבה תשומת ליבי לשנוי, קטן אמנם, לא רק בני אנוש, גם אלוהים, סובל מנחת ידם.

עוד מילדות ויתכן כי אף בגן אני חושב,צוּויתי שאין לומר בקול את שמו של היושב…בחיפוש אסמכתאות לאיסור זה מאורייתא, לא גיליתי דבר, חפוי ראש וממושמע הלכתי לי הביתה.

ואם בהדרה כאן עסקינן, במה אשמו ארבע אותיות שכולןמרכיבות הרי את שמו, של אלוהים בורא עולם.על כן הצעות ייעול כאן לפנינו, נטפל בהן כדֶבֶר!נמחק ונסלק אותיות אלה משפתינו, היא שפת עֶבֶר.

צעד בכיוון כבר נעשה מזה עידן וזה לא בלוףבמקומה של ה' באלוהינו, כבר שמו את ה – ק',את האות החמישית בשפתינו ולא יהיה זה סוד,נעיף, נסלק, נחרים ונדרוס, כי לא יהיה בה צורך עוד.

ואז הנוסע באוטובוס כשר למהדרין יוכל לכדרר את כשרותו האישית למקדרין. במהדרין קיימת ה' ולא תיוותר ממנה פינה או זוויתמדוע דווקא ק' ולא למשל, האות השביעית ?

האות הבאה שזקוקה לטיפול לסילוק היא י' אשר…היא האות הראשה של אדם יהודי למהדרין כשריחליפו שליחי-אל את אות מספר עשר אנא עוצו עצה…תהה זאת ה – פ' האות הראשה של הילדה בת השבע, פרוצה.

מה נשאר במלאי ארבע אותיות שטרם זכתה לסילוקהאות ו' כך נדמה, האות השישית בדיוק.באיזו אות אחרת יחליפו אלה את ו' האומללת,הנה הצעה: תהה זאת ה – ש', שתביא לכולנו, מזור ותועלת.

ומדוע דווקא ש' תשאל שואלת או שמא יהיה זה שואל ?השם ישמרנו מפראי אדם שכאלה בעולם ובישראל.אלה  המדברים בשמך האם אלה הם כליך ? בורים עמי ארצות בריונים , האלה הם שליחך !?

האפילוג ותרגומו לפני סיום, זה לא כך סתםזאת דוגמית לשפה שתדובר כאן לשיטתם.אין דו שיח עם קיצון ועד אנה אנו באנו,אותו לעולם לא נוכל להבין והוא לא יבין אותנו.

הנה האפילוג עם כל התיקוניםרק בהָדָרת האותיות, ולא את הבנות מן הבנים.איש את השפה כבר לא יבין כמו זאת הארמית אני חושב,זאת היא השפה שמדברים ונדבר בה, אם בריוניו של היושב…

קנק קאפ פלשג עם כל קתפקשנפםרק בקדרת קאשתפשת, שלא את קבנשת מן קבנפם.אפש את קשפק כבר לא פבפן כמש זאת קארמפת אנפ חששבזאת קפא קשפק שנדבר בק אם ברפשנפ קרפשנפש של קפששב

זהו האפילוג ותרגומו בהָדָרתם של האותיות עליהן דנו לעילותוספת האותיות "הנכונות" במלרע או במלעיל.                  שפה חדשה זאת תיפול עוד על כולנה !הבנת את זאת אילנה?

כתב: אורי שחם, ינואר 2012.