שרה אונגר 1924-2012
ביום ראשון 16.12.12 הובאה למנוחת עולמים שרה אונגר חברתנו.
כל ילדי שנות הארבעים והוריהם הכירו היטב את שרה שהגיעה לכפר כגננת מכפר סבא.
שמורה לה זכות ראשונים.
שרה הפכה לחברת שדה ורבורג עם נישואיה לאריק אונגר ז"ל
שרה הייתה עטופה כל שנותיה בכפר במשפחה חמה ואוהבת שטפלה בה עד יומה האחרון.
ינעמו לך רגבי שדה ורבורג , שרה יקרה.
יהי זכרך ברוך.
שרה אונגר ותמר לייכט הגננות
– 1952
מכתבו של צביקה וגנר מדרום אפריקה 16.12.12
SARA UNGER HAS GONE
Dear Edna, Israel, Israel, grandchildren and grand grandchildren of Sara & Eric,
We are sad to hear about the death of Sara. She was like a family to us, all and a sister to my late mother. Without her Sde – Warburg is shrinking for me. I used to see her and enjoy her stories and was always fascinated by her. I could joke with her as if she is my age, and in many cases younger.
Did you know that our house next door to you was the one which brought her lots of happiness for years to come? She met blue eyes in the kindergarten which later became the bedroom of my parents. Blue eyes was your father Eric, who impressed the Kfar Saba girls when he came riding on his horse, to dance in Cafe Migdalor. It is there that the young girls of Kfar Saba saw bue eyes for the first time. When she started working in Sde Warburg, your father Eric found the courage to pay a visit to see the new Ganenet (Sara was 18 and the only kindergarten teachers in Sde-Warburg for years) all the boys from Sde-Warburg were talking about. From there on, it was love in the first sight, wedding and great children Israel & Edna.
She was always there for my mother. When the war started Eric told her to go and slip at my mother’s house, only to make sure that my mother is not alone.
When my parents moved to Sde Warburg, Sara and my mom used to share the one water tap that was located between the two properties (meshakim). My mother with her Pila on the one side and Sara with her Pila and washing on the other side. Washing and talking.
You and Israel took her to hospital when her heartbeat hit the sky 150 bits per minutes. There was no one else to take her. Danny & Motka where gone and Ima Niusia was stubborn to stay. ZYou took her with love to the hospital and visited her until I arrived. Toda Sara and Israel, we are all grateful to you.
As you know I was a sailor, working on Cargo and passenger ships. I used to bring home cheese, many time stinking cheeze from France and food from Naples (Na-apolie in Italy). May parents used to share it with Eric and Sara. Once, we were on anchor at sea next to Tel Aviv. First to board the ship was the police and customs. I was on shift when they called me to the Purser’s cabin to see the customs. I was sure that they caught me smuggling something and now I am in big trouble. I entered the Pursers cabin and saw the customs’ officer. Are you Zvi Wagner – Yes I said shaking all over. Eric sends his regards he said. Erick was the chief of customs
in the Tel-Aviv and Lod at the time. That was Eric – always thinking of us his own kids.
Sara, I miss you. I know that you kept your smile for me whenever I came, like a mother waiting for her son to come. You told me of your pain, but I have never seen you in pain, and you made it look so easy. The injection is taking the pain away you said, and you had to go regularly t get an injection. Israel & Edna were next to you at all time. I hope you did not suffer for long.
You did it right, and you did it your way. Surrounded with your own family like it should be for all, but very few are lucky to enjoy it. You were always proud and grateful for what Israel & Edna did for you, and you told me about it every year, as if I forgot it. Israel & Edna Toda, you did it for your mother and for your parents, and you can be proud of yourself. It may look like nothing for you, but very few children are doing it today for their parents. God bless you.
Sara, I just light a candle in memory of you and Erick, in memory of great people. Sde-Warburg lost today another giant, educator, mother and a good person.
To your children, grandchildren and son in-law Amihud I wish long life.
Zvi Wagner
WESU Water Engineering Pty Ltd
Eco-water treatment solutions
Saving water, energy and the environment
www.wizwater.com www.wesu.co.za
M. +27-(0)83-377-8353, Tel, +27-(0)11-8037641
סיפורי ותיקים – ראיון עם שרה ואריק אונגר
קרא עוד...
בתחילת חודש אוגוסט נפטרה ממחלה קשה ברכה כהנוביץ – לזבניק בחודשי חייה האחרונים טופלה בבית הורים ברמת חן. ברכה היתה נשואה לליאון לזבניק במשך 25 שנים. שקטה ,טובה וצנועה. צברית ישראלית שעזבה את חיי העיר לטובת נשואיה. הותירה בן ובת, נכדים ונינים. בת 88 היתה במותה. הובאה למנוחות בבית העלמין באשקלון. יהי זכרה ברוך קרא עוד...
יום ראשון כ"ט בתמוז תשע"א 31.7.11 היום נפרדנו בזעזוע ובעצב מהנס להמן ומבנו- יואל. בשעת בין ערביים, כשקרני השמש המעודנות מלטפות את המצבות בבית העלמין בשדה ורבורג וצובעות אותן בצבעים רכים, הבאנו שנים מחברינו היקרים למנוחות. האב הנס בן ה- 96 שנפטר בשיבה טובה ובנו יואל בן ה-67 שבאופן פתאומי, לא צפוי נפרד מאיתנו. שניהם נטמנו באדמת המושב שאהבו כל כך. הנס נולד בשנת 1915 בדרמשטאט, גרמניה. איש חרוץ,צנוע, אוהב בריות. עלה ארצה והגיע למושב בשנת 1940 עם אשתו חנה לה היה נשוי 71 שנים. גידל במסירות את אורה בתו ויואל בנו. הם הקימו בחריצות רבה את משקם. עוד לפני עלייתו למד צילום. הנס תעד במצלמת "לייקה" משובחת שהביא עמו מגרמניה, במשך שנים רבות את אירועי הכפר, אנשיו, נופיו ואת המבנים. צילומיו הם עדות חשובה לשנותיו הראשונות של הכפר ומספרים את תולדות המקום ללא מילים. הנס היה איש- ספר, ידע שפות. כשחרשותו התגברה למדה חנה שפת סימנים ותרגמה עבורו את הנאמר או רשמה על דף. אנו נפרדים היום מהנס- מראשוני הכפר ובוניו. נזכור תמיד את עדינותו, אישיותו הנעימה וחיוכו המלבב. יואל, בן כפרנו היקר, בנו של הנס,יצא לגמלאות זה עתה. הוא התכונן לערוך ביום א' מסיבת פרידה לחבריו ב"תנובה" ולא זכה להגיע לרגע זה. מה היו תוכניותיו לעתיד? מה היו מאוויי נשמתו? לעולם לא נדע… ליווינו אותו למקום השלו ביותר בכפר, כשנוף שדות מעובדים ואדמת חמרה אדמדמה מסביב. אביו נטמן דקות ספורות לפניו במרחק קטנטן מקברו. בני משפחה וחברים עמדו נדהמים לנוכח שתי תלוליות אדמה טריות מכוסות בזרים כשליבם נקרע מצער. נוחו על משכבכם בשלום, יואל והנס היקרים. יהי זכרם ברוך. נורית שטרנברג קרא עוד...
