לזכרם של צופיה ויעקב לנגר

 

יעקב לנגר 1924 -2016

צפר, האב ההיסטורי שעסק בפעילות טיבוע אקטיבית לאורך שנים באורנים, שמורת החולה ונחל מזרע,
בשדה ורבורג של שנות השישים הכירו אותו הילדים כמדריך טבע ומי שהוציא אותנו לטיולים.
אשתו צופיה המורה וארבע בנותיהם: נעמי, צילה, אפרת ויעל.
המשפחה עזבה בשנת 1970 ועברה לקריית טבעון.
בתמונה המצורפת (מארכיון משפחת רוט) לטיול יצאנו – לקיבוץ מעין צבי (1959)
יהי זכרו ברוך

דברים לזכרו ועל תולדות חייו של יעקב לנגר מאת בנותיו בהלוויה 31.8.2016

 

מאגר המידע הלאומי לציפורי ישראל

יעקב לנגר  המדריך לטבע עם ילדי שדה ורבורג במעין צבי 1958-9 (בתמונה: צבי דפנא ואסתר רוט)

צופיה לנגר 1926 – 2002
יהי זכרה ברוך

פיות בלבה התופת/ישראל היום
אפרת הדני לא ידעה פרטים רבים על פרק השואה בחייה של אמה צופיה. אבל כאשר עשתה סדר במסמכים הרבים לאחר מותה, נדהמה לגלות מגירה מלאה ברישומים יפהפיים שנעשו על ידיה כנערה בעת שהסתתרה מפני הנאצים.

…אמא שלי הייתה ציירת כל חייה", מספרת הדני, "כל המשפחה שלה היתה מאוד עשירה מבחינה רוחנית. אמא שלה, סבתא שלי, קלרה, היתה רבנית ומספרת סיפורים מדהימה. כל האחים של סבתא היו אנשים מלומדים. בעלה היה הרב הראשי של העיירה כרוניגן בהולנד. הם היו משפחה מאוד מוכשרת ומאוד גדולה, שבט של ממש, שממנו נשארו מתי מעט אחרי המלחמה". הדני מעידה כי גם היא תמיד עסקה באמנות, בעיקר בפיסול בעץ ובאבן, במקביל לעבודתה כמתכנתת מחשבים. זאת עד שהחליטה ללמוד תיאטרון בובות: "השילוב של הקסם והאגדה מאוד משכו אותי, ובגיל 50 עשיתי את השינוי הסופי ועברתי מתכנות לאמנות"…
לסיפור תולדותיה וציוריה של צופיה לנגר בכתבה הבאה 

לזכרו של אלי אוקון

אלי אוקון – 1944 – 2017

ביום חמישי 22.6.17 כ"ח בסיון תשע"ז הובא למנוחות אלי בנם של מאיר ושפרה אוקון ז"ל , אחיה של שרה בוגן ברנט משדה ורבורג בבית העלמין בגבעת ברנר.
תושבי הכפר משתתפים בצער המשפחה המורחבת. לשרה ובני משפחתה, לרעיה שרה ולילדים: יעל, אביב ונועה ובני משפחותיהם.
יהי זכרו ברוך

אלי אחי היקר,

כל כך קשה היה לראות את סבלך בתקופה האחרונה והבעת באוזני כל את כמיהתך לעזוב אותנו. וגם כאן ההומור לא נעלם ממך.
כל כך שמחתי שהתעקשתי שתבוא למפגש המשפחתי שיזמתי לפני שבועיים ,כאילו הרגשתי שמשהו רע עומד לקרות.  כל כך צר לי שלא הייתי בארץ בשעותיך האחרונות כדי להיפרד ממך אחי. הבאתי לך מחו"ל בונבוניירת שוקולד שידעתי כי תאהב, ובמקום זאת אפזר אותה על אפרך , שתמתק לך הדרך.
אספר בקצרה לקהל זה על תקופה שרובם לא הכירו כ"כ, עת עלינו ארצה ב-1957 עם הורינו מקובנה שבליטא ,במסגרת עליית גומולקה  ,ראש ממשלת פולין דאז ,שאפשר לאזרחי פולין בעבר לעלות ארצה דרך פולין. אתה הגעת עם אבא במכונית ואמא ואני טסנו. כל אחד הגיע וחוויותיו עימו – התאחדנו בוורשה ולאחר כחודשיים עשינו דרכנו ארצה באנייה ובמטוס. ומשהו קטן שרק אני, אחותך הקטנה יכולה לספר. ידעת שאני משוגעת על מטוסים כי כל פעם שעבר מטוס הייתי מהופנטת. אני זוכרת שהיית אוחז אותי בידי ומספר לי שבגלגול הקודם הייתי טייסת קרב ונלחמתי במטוסי אויב , והדמיון שלי נעשה פרוע מאז, ואגב שרתתי בחיל האוויר וממשיכה להיות מהופנטת.
לאחר כמה חודשי הסתגלות בארץ אצל אחותו של אבא, הגענו לשדה-ורבורג והקליטה הייתה קצת קשה עליך ,שכן היית בן 13 וסידרו לך מסגרת לימודית עם פנימיה במגדיאל – שם גם פגשת  חלק מחבריך גם היום.
משם עברת לביה"ס הטכני של חיל האוויר בחיפה וכבר אז התגלו כישוריך הטכניים . בצבא שירתת  כאיש צוות מוטס על מסוקים ועשית חייל גם שם.
התברכת בחייך באשה מסורה ואוהבת , ילדים מוכשרים ונכדים מקסימים .
נוח על משכבך בשלום אח יקר.
את ההמשך אעביר לאנשים אחרים שליוו אותך נאמנה לאורך הדרך.

שרה.
22.6.17 

שלחן האירוח  לתפארה בבית אוקון במושב בנייה 4.6.2010/צילום אסתר סלע

צביקה ויסברוד ורד 1941 – 2016

לזכרו של צביקה ורד 1941 – 2016

צביקה ויסברוד גדל בשדה ורבורג עם משפחתו בשנות החמישים.
הלוויתו התקיימה ביום ראשון 31.7.16 בקיבוץ בית אלפא. 
חבר בקבוצת הכדורגל של הכפר ובארכיון נשמרה תמונה קבוצתית של בני דורו. (1953)

בתמונה: מימין שורה עליונה: צביקה ויסברוד,אורי שטיינברג, יורם להמן, מוטקה וגנר, איציק שטרנפלד, אורי ציגלר, איתן שטרר,אורי רייס, ראובן ולטר, יויה רייס.
אורי שטיינברג חברו כתב:

צביקה היה מאותם האנשים – והם לצערנו לא רבים – שמשרים אווירת תקווה כי הדברים יהיו טובים יותר. אדם, שכבר מילדות, הוכה בידי הגורל שוב ושוב ועוד פעם אך טוב ליבו, החיוך  והרצון הבלתי נלאה של נתינה לאחר, נתינה לחלש בחברה מעולם לא נטשו אותו והוא, לא נטש. 
הוריו אותם איבד בגיל צעיר מאד, אחיו  הצעיר ארנון שהלך לעולמו בטרם עת ועוד מכות שלא כאן המקום להזכירם מטעמי צנעת הפרט וצביקה – תמיד זקוף מחייך ונותן ללא גבולות.
אכן, יש תקווה לטוב יותר כאשר אנשים מסוגו של צביקה נמצאים בסביבה והוא, איננו איתנו יותר.
אכן, אבדה גדולה! 
יהי זכרך ברוך צביקה חבר נעורים. אורי.

צביקה עם ילדיו. מאתר בית אלפא.

נתליה הוניגשטוק ז"ל

נתליה הוניגשטוק זכרונה לברכה
תובא למנוחת עולמים בבית העלמין בשדה ורבורג ביום שני 25.8.14 בשעה 12:00
תנחומינו לאניטה והמשפחה.
יהי זכרה ברוך
בית שדה ורבורג

יצחק גדלוביץ ז"ל

י

יצחק גדלוביץ 1925 – 2015

יצחק הובא למנוחות בבית העלמין בשדה ורבורג ביום ראשון
26.4.2015 / ז' באייר תשע"ה

יהי זכרו ברוך 

 
קורות חייו  כפי שנכתבו ע"י בנו מנחם גלעד

נפרדים מליאון לזבניק

לאון לזבניק 1918 – 2014

בשיבה טובה נפטר חברנו, לאון לזבניק 
לאון החזיר נשמתו לבורא בביתו, בשלווה, כשברוש נכדו  לצידו.
לאון, ניצול שואה, עלה ארצה עם משפחתו  מפולין בשנת 1957 יחד עם רוזה רעייתו ז"ל, בנו חיים ז"ל, הבנות אסתר וחיה.
לאחר כחצי שנה במעברת כפר-סבא, עברו לשדה ורבורג – להרחבה כאן חי עד יומו האחרון.
הלוויה תתקיים ביום  חמישי  15.5.14 בשעה 16:00 בבית העלמין במושב.
תנחומינו לבנות אסתר וחיה ולכל המשפחה.
יהי זכרו ברוך
 

יהודה ארנון ז"ל 1928 – 2015

הספד ליודיל"ה יקירי
הספד אינו דבר פרידה, כי איני נפרדת ואיני יכולה להיפרד,  הרי איך וכיצד אדם נפרד מעצמו מבשרו ומנשמתו, ככתוב :" על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד."
ואני, מתוך שנות חיי, רק  17 שנים חייתי בלעדי יהודה.  וכל שנותי ,חייתי אתו ואותו. ושפר עלי גורלי שיכולתי  לצרפו  אל משפחתי  באהבה הדדית ולחיות שנים יפות יחד.
הכרתי את יהודה  במסיבה חנוכה ,עדין תלמידה, חצי שנה לאחר קום המדינה, יהודה כבר חייל בפלמ"ח, מה שכבר היה "גדול בעיני", התחלתי לקבל ממנו מכתבים, ואני כמובן הייתי עסוקה בעניינים נוספים או שכלל לא ידעתי איך כותבים מכתבים לחייל, כמובן שלא עניתי. לפתע הגיע מכתב נוסף ממנו וכשפתחתיו, היה בו דף ריק,  רמז דק, "אולי אין לך דפים."
אפיזודה נוספת, באחת מפגישותינו הראשונות, יהודה נתן לי ספר באנגלית, אשר שמו בעברית  "מה יפית עמק נוי" ואמר לי קראי את הספר,  הוא נפלא,  ואחרי כן נשוחח עליו. מזלי היה שבאותה תקופה הוצג הסרט שהומחז מהספר. וכך יכולתי לשוחח עליו כאילו קראתיו.
עוד הזכר אחד, אנו היינו 3 בנות בבית, עליזה, אני ורחל. אבא שלנו צבי ברגר למד אותנו זמירות שבת,בעברית אידיש ובארמית, לא הבנו מלה אחת מכל הנאמר, שרנו בשיבושים נוראיים,עד שיהודה הגיע לביתנו ושמע  את השיבושים המצחיקים שאמרנו, כמובן לאחר  שהוא שר נכון, בהדגשת כל מלה, דגש ושווא, הבנו את מלות השיר, מי שיודע, "הוא אשר דבר לעם סיגלתו" = הכוונה היא ל "הוא אשר דבר לעם סגולתו."
אם לציין את ידיעותיו הרי שניתן היה ללמוד ממנו מבלי שהוא התכוון ללמד ומבלי שהתכוונו ללמוד, אך מאז תחילת פגישותינו למדתי ממנו רבות רבות והכל הכל. בשנות למודי  לתואר אקדמי, יהודה היה המורה הפרטי שלי. עזר לי בכל  מסגרות הלימוד ולציין שליהודה לא היה תואר אקדמי, אך הידע שלו היה הרבה למעלה מכך. וכל זאת ללא הגזמה. לא הייתי "אני" לולא יהודה לצדי.
הכל אני חייבת לו.
לחיות אתו לחיות לצדו, זו הרגשת כבוד. בכל שנותי לידו לא נאמרה מלה אחת שאינה מלת כבוד.
אופיו הבסיסי היה בנוי במלת כבוד. כבוד להוריו ולמשפחתו, להורי ולמשפחתי ולכל הסובבים אותו.
כבוד רב היה לו לנושא התורה  והיהדות, הוא לא הסכים שיזרקו  סוכריות בבית הכנסת כל עוד ספר התורה מונח  פתוח על השולחן, רק לאחר סגירת ספר  התורה, מותר לזרוק סוכריות.
שיחות באמצע התפילה, בעיניו לא מכובד לדבר בעת התפילה, אפילו בימי חוליו, כשהתקשה לקום, בעת התפילה, בתנועות ידיים בקש ממני לעזור לו לעמוד ולפנות לצד מזרח, כי בשעת התפילה אין מדברים, שיחות ודיבורים סתם.
גברים בלי כיפה בתחומי בית הכנסת נראו בעיניו כחסר כבוד  למקום ולכבוד התורה, ולא לשווא כינתה אותו אחת מבנות הכפר "השמים הרוחניים" של שדה ורבורג.
תפילתו כשליח ציבור היתה  מעומק הלב, לא רק מן הפה ולחוץ אלא יוצאת מן הלב, ולכן הקפיד על כל מלה שתאמר בכוונה מלאה ברגש מלא, עיניו אורו כשהיה רואה את בית הכנסת מלא  במתפללים,וכשהצבור היה שר אתו הרגשתי ממקום מושבי שהוא נותן את כל כולו לתפילה, תפילתו יצאה מן הלב ונכנסה ללב. כי לכל מלה כבודה.
ואכן, בכל מקום שהגיע אליו מיד נתקבל בכבוד  רב. אפילו בעת עבודתו כמתדלק בתחנת דלק, אמרו לו אנשים שאין זה מקום מתאים לכישוריו. ואכן, הוא נתקבל לעבודה בבנק,עד להגיעו למשרת מנהל  בנק. גם יחסו לעובדים אף לא היה כשל "בוס". הוא היה  אחד מן  החברים  ועמיתים להישגים. עלי לציין  בתודה שאף באו לנחמנו.
דמותו המחנכת  והמשפיעה היתה מיד בהכרות  הראשונה עמו. כמובן יחסו לארץ ישראל דבקותו במדינת ישראל  וערכיה. הוא העריך את מעשי  אבותיו שעלו ארצה בתחילת המאה הקודמת, חיו בצנעה רבה, דבקותם בדתם ומסירותם לארץ  היתה נר לרגליו. כל המחתרות, כולן, היו קדושות בעיניו, וגם צודקות. כמובן, שמיד עם הכרזת  הגיוס, יהודה התגייס לפלמ"ח ונלחם במסלול לטרון, באב–אל- וואד  ובפריצת הדרך לירושלים, וזאת, במסגרת הגדוד הרביעי, הרא"ל.
בהגיעם לקרית ענבים, למעין בסיס, לא היה מטבח כשר. יהודה מיד נטל על עצמו את המשימה, כדי שחבריו יוכלו לאכול. הוא נתקבל בברכה כי דאגתו לחבריו  החיילים היתה בראש מעיניו. נמצאים בידינו מכתבים שיהודה כתב להוריו, גם בנושא זה, וגם כדי  שתוסר דאגה מלבם.
יש לציין בכל הליכותיו את הצניעות, הענווה וערכיו הציוניים.
אנו זוכרים כי בסיום תפילות יום  הכפורים,  יהודה האיץ בנו לשיר  3 שירים
1. לשנה הבאה בירושלים הבנויה
2. אדון עולם
3. התקווה
אלה בדיוק בסיסי אפיו וערכיו
ליהודה יקירי, "מי  יעלה  בהר קודשו, נקי כפים ובר לבב, אשר לא נשא לשוא נפשי" – זה אתה.אני חייבת לסיים את דבר ההספד בתודה ובהוקרה לכל המשתתפים באבלנו, המשפחה הידידים ולכל תושבי הכפר שהעניקו לנו הרגשת בית ותמיכה.
היו ברוכים, חנה ארנון
ל' סיוון תשע"ה

בס"ד .
דוד יהודה  שלי !
66   שנים ליווית אותי. פלמל'ה קראת לי.
היית   לי  כאב, מחנך, מלמד, נוזף וכמובן  גם תומך, גאה, מלווה,  אוהב  ומחבק.
"ואני הדָרךָ ראיתי, אימרתך שמעתי , ומה אהבתי תורתך"
היית לי אוהלה של תורה ושכינה  ואהבת מולדת,
דעותיך הנחושות נטמעו בי. אמרת, שמי שאין לו חלק באלהי ישראל  ומי שאינו מרגיש בכך,  יכול להיות אדם כשר וטוב, אבל יהודי לאומי הוא לא!  כאבת את המתרחש והתאכזבת  שהארץ שלמענה לחמת כפלמח"ניק  ובשאר מלחמות ישראל אינה עומדת  בסטנדרטים  הגבוהים שלהם ציפית, ולא פעם בקשת שהאנגלים יחזרו כי אנו לא ראויים.
בבדיחות דעת, בקשת להפגש עם משה רבנו, כדי לספר לו כמה הוא צדק, שהעם הזה לא ראוי
 לכל חסדי  האל   ולתורתו.  ועכשיו תשב  במחיצתו  ותדסקסו  את הנושא ותתפלספו ותתפלפלו.
ואני, מה יהא עלי? מי ייעץ לי בכל התהיות והשאלות, מי יגיד מה נכון ומה לא, מי יקיים במשפחה את כל האירועים השמחים, כמו בריתות, ברי מצוה ומי להבדיל יקיים אזכרות ויקרא "אל מלא רחמים"?
והנורא  מכל, נגוניך  וקולך  נ ד מ ו .  אך הם יתנגנו בי  לעולמי עולמים. הנה אתמול בבקר,  בעוד אתה נושם את נשימותיך האחרונות, מצאתי את עצמי ממלמלת את  תפילת "נתנה תוקף",
"בראש השנה יכתבון, וביום צום כפור  יחתמון, כמה יעברון וכמה יבראון, מי יחיה ומי ימות, מי בקצו ומי לא בקצו",  אוי, מי תאר  לעצמו  שכך יהיה.
בית הכנסת היה  בבת עיניך, מרכז  אישיותך וישותך, שמרת עליו  כאילו  היה רק שלך, במסירות ואהבה  אין קץ, והנה בפעם האחרונה בדרך האחרונה שבה פסעת זה היה בדרכך לבית הכנסת,
ומכאן  אתה יוצא  בדרך זו לדרכך האחרונה.  רבי נחמן  מברסלב אומר "גם בשאול תחתיות נמצא השם יתברך, וגם משם אתה יכול לדבק עצמך אליו"
מלאכי שמים ירדו  וישאו  אותך על כפיהם,כמי שנושאים תינוק בזהירות  שלא  להכאיב ,ישר אל גן עדן.  למנוחת עולמים.
ואנחנו כאן  דמעות עליך מורידין  והקב"ה סופרן ומניחן בבית הגנזים.
תודה!! דוד יהודה על כל הזיכרונות והערכים.
ואל תשכח כשיישמעו פעמי משיח  "מתחת לקשת רובינזון  אנחנו נפגשים, כל אנשי שדה ורבורג"  כמאמרך.
אוהבת אותך לעולמים..

תלמה מרגולין (לבית שמיר)  

נפרדים מרות טייץ

רות טייץ 1921 – 2014
 

    
ביום חמישי 5.6.2014 בשעות בין הערביים נפרדנו מחברתנו רות טייץ שהובאה למנוחות בבית העלמין בשדה ורבורג.
רות הגיעה למושב יחד עם  בעלה חיים ז"ל  בשנת 1938 – שנת הקמתו של הישוב.
נולדה בברסלאו  – שלזיה. בת בכורה למשפחת פיזה. אחות למק ולגד.
תנחומים לבנות עינת ואורית ולכל בני משפחה.
יהי זכרה ברוך 

 

קריסטינה טביש 1922-2014

נפרדים מקריסטינה  1922 – 2014

יש משהו מיוחד באוירה של לפנות ערב אביבי בבית העלמין בשדה ורבורג.

המצבות צבועות באורה הרך של שמש נעימה  ברושים שראשיהם מתנשאים אל-על נעים ברוח קלילה וציוצי צפרים- לכאן ליווינו את חברתנו קריסטינה טביש ביום חמישי 10.4.14

משפחתה העניפה וחברים עמדו סביב הקבר הטרי והקשיבו למילים שליטפו אותה  בהרבה הערכה ואהבה.

אשה יקרה שבחרה לעזוב את מולדתה ומשפחתה בפולין וללכת אחרי בן זוגה לארץ זרה ומוזרה.

קריסטינה השאירה שובל של זכרונות מתוקים בלב אוהביה.

יהי זכרה ברוך.

???????????

כריסטינה וסטשק בימים היפים שלהם