יהודית עובדיה 1923-2012
ביום ראשון 16.12.12 נפרדנו בצער מחברתנו יהודית עובדיה לאחר מחלה ממושכת.
גם בתקופה האחרונה, כשפגשת אותה בטיול ביום שמש, קבלה פניך תמיד בחיוך רחב.
יהודית גידלה לתפארת ארבעה ילדים: יענקלה, רפי, אבנר ומירי ולצד תפקידה כאם עבדה קשה במשק החקלאי.
אהבה אנשים וביתה היה פתוח תמיד לאורחים.
אהבה את החיים והייתה מסורה לחבריה.
בית שדה ורבורג משתתף בצערו של אלי בעלה , ילדיה ונכדיה.
יהי זכרה ברוך.
שרה אונגר 1924-2012
ביום ראשון 16.12.12 הובאה למנוחת עולמים שרה אונגר חברתנו.
כל ילדי שנות הארבעים והוריהם הכירו היטב את שרה שהגיעה לכפר כגננת מכפר סבא.
שמורה לה זכות ראשונים.
שרה הפכה לחברת שדה ורבורג עם נישואיה לאריק אונגר ז"ל
שרה הייתה עטופה כל שנותיה בכפר במשפחה חמה ואוהבת שטפלה בה עד יומה האחרון.
ינעמו לך רגבי שדה ורבורג , שרה יקרה.
יהי זכרך ברוך.
שרה אונגר ותמר לייכט הגננות – 1952
מכתבו של צביקה וגנר מדרום אפריקה 16.12.12
SARA UNGER HAS GONE
Dear Edna, Israel, Israel, grandchildren and grand grandchildren of Sara & Eric,
We are sad to hear about the death of Sara. She was like a family to us, all and a sister to my late mother. Without her Sde – Warburg is shrinking for me. I used to see her and enjoy her stories and was always fascinated by her. I could joke with her as if she is my age, and in many cases younger.
Did you know that our house next door to you was the one which brought her lots of happiness for years to come? She met blue eyes in the kindergarten which later became the bedroom of my parents. Blue eyes was your father Eric, who impressed the Kfar Saba girls when he came riding on his horse, to dance in Cafe Migdalor. It is there that the young girls of Kfar Saba saw bue eyes for the first time. When she started working in Sde Warburg, your father Eric found the courage to pay a visit to see the new Ganenet (Sara was 18 and the only kindergarten teachers in Sde-Warburg for years) all the boys from Sde-Warburg were talking about. From there on, it was love in the first sight, wedding and great children Israel & Edna.
She was always there for my mother. When the war started Eric told her to go and slip at my mother’s house, only to make sure that my mother is not alone.
When my parents moved to Sde Warburg, Sara and my mom used to share the one water tap that was located between the two properties (meshakim). My mother with her Pila on the one side and Sara with her Pila and washing on the other side. Washing and talking.
You and Israel took her to hospital when her heartbeat hit the sky 150 bits per minutes. There was no one else to take her. Danny & Motka where gone and Ima Niusia was stubborn to stay. ZYou took her with love to the hospital and visited her until I arrived. Toda Sara and Israel, we are all grateful to you.
As you know I was a sailor, working on Cargo and passenger ships. I used to bring home cheese, many time stinking cheeze from France and food from Naples (Na-apolie in Italy). May parents used to share it with Eric and Sara. Once, we were on anchor at sea next to Tel Aviv. First to board the ship was the police and customs. I was on shift when they called me to the Purser’s cabin to see the customs. I was sure that they caught me smuggling something and now I am in big trouble. I entered the Pursers cabin and saw the customs’ officer. Are you Zvi Wagner – Yes I said shaking all over. Eric sends his regards he said. Erick was the chief of customs
in the Tel-Aviv and Lod at the time. That was Eric – always thinking of us his own kids.
Sara, I miss you. I know that you kept your smile for me whenever I came, like a mother waiting for her son to come. You told me of your pain, but I have never seen you in pain, and you made it look so easy. The injection is taking the pain away you said, and you had to go regularly t get an injection. Israel & Edna were next to you at all time. I hope you did not suffer for long.
You did it right, and you did it your way. Surrounded with your own family like it should be for all, but very few are lucky to enjoy it. You were always proud and grateful for what Israel & Edna did for you, and you told me about it every year, as if I forgot it. Israel & Edna Toda, you did it for your mother and for your parents, and you can be proud of yourself. It may look like nothing for you, but very few children are doing it today for their parents. God bless you.
Sara, I just light a candle in memory of you and Erick, in memory of great people. Sde-Warburg lost today another giant, educator, mother and a good person.
To your children, grandchildren and son in-law Amihud I wish long life.
Zvi Wagner
WESU Water Engineering Pty Ltd
Eco-water treatment solutions
Saving water, energy and the environment
www.wizwater.com www.wesu.co.za
M. +27-(0)83-377-8353, Tel, +27-(0)11-8037641
ביום רביעי 5.2.2014 ,ליווינו את חברנו דב ירקוני בדרכו האחרונה אל בין הברושים
שעל גבעת בית העלמין בשדה ורבורג.
נפרדנו מחבר ותיק שחי שנים רבות בכפר והיה מוכר ואהוב על כל התושבים.
דב בילה את שנותיו האחרונות בכפר סבא, בבית "גיל פז"
ונהנה משפע פעילויות.
הלוויה הסתיימה בשירת הקהל כולו – אחד מהשירים שדב אהב- "נשב בחוץ" ואמנם היתה הרגשת ביחד…
…נשב בחוץ, כל כך יפה, יפה הליל
נשיר רעים, נשיר לקול צלילי מיתר
שירים פשוטים, שירים יפים
על אהבה וקיץ, שירי הלב ההם
שירי שירי הלב ההם שאין כמותם…
יהי זכרו ברוך
דב, השכן שלי- זכרונות
אני זוכרת שבאתי לשדה ורבורג באמצע חודש אוקטובר 73 – מלחמת יום כיפור, עודד מגויס, אני לבד עם 2 ילדות קטנות. דאגה גדולה בלב, בדידות, חוסר ודאות לגבי העתיד. היו עופות בלול ולי אין מושג איך מטפלים בהם ומה עושים בכלל. אתה וחוה הבחנתם בשכנה הצעירה ,האבודה שהגיעה לכפר.
לא עבר זמן ודפקת בדלת לשאול במה אפשר לעזור. בלי הרבה מילים באת למשק לשפוך את התערובת מהשקים לחביות, בימי איסוף הביצים הגעת להוציא את הביצים לסככה הקטנה בחזית המשק וידעתי שלכל מה שאצטרך אתה הכתובת.
מהר מאוד גם חווה נכנסה לתמונה, הזמינה אותי והבנות לקפה ועוגה ובהמשך גם הגיעו המתכונים והוראות הסריגה. חגית ודודו נהיו החברים הכי טובים, ואתה היית רואה את הגר,מלטף את ראשה, ושואל "מי זאת הילדה המכוערת הזאת?" וצוחק. באותם ימים ביתכם היה עבורי בית שני.
לפני כשבועיים כשביקרתי אותך העלינו אותם זכרונות וצחקנו- אך דבר אחד שכחתי להגיד לך. בזכותך ובזכותה של חווה התקופה הכי קשה בחיי שזורה גם בזכרונות יפים- ואיתם אני נפרדת ממך.
רוזי לוי
פברואר 2014
בחודש נובמבר נפרדנו בבית העלמין מחברנו צפריר בקר במלאת לו 75 שנים. מול נוף השדות המשתרע מולנו ולקולן החיוני של הציפורים, הובא צפריר למנוחת עולמים. שנתיים של סבל מתמשך הסתיימו.
צפריר נולד בשנת 1938 . איש לא צפה שכ-50 שנים לאחר מכן ירכוש משק במושבנו שהוקם בשנת הולדתו. צפריר גדל והתחנך בהרצליה. נפצע קשה במלחמת ששת הימים אך בכח רצון ונחישות השתקם היטב. הקים בית מסחר לחומרי בנין והעבירו לחצר המשק. העסק פעל עד כשנה לפני פטירתו. השאיר אחריו את אשתו רבקה, בניו אילן, אסף,אמיר ובתו דייה. 8 נכדים, כלה וחתן.
נזכור את צפריר כפי שהיה, בעל נוכחות מרשימה, משכיל, סקרן, אמביציוזי, בעל נפש סוערת, אוהב מרחבים, טבע יופי ובעלי חיים.
איש משפחה חם ומכיל.
יהי זכרו ברוך.
החודש נפרדנו בבית העלמין מחברנו צפריר בקר במלאת לו 75 שנים. מול נוף השדות המשתרע מולנו ולקולן החיוני של הציפורים, הובא צפריר למנוחת עולמים. שנתיים של סבל מתמשך הסתיימו.
צפריר נולד בשנת 1938 . איש לא צפה שכ-50 שנים לאחר מכן ירכוש משק במושבנו שהוקם בשנת הולדתו. צפריר גדל והתחנך בהרצליה. נפצע קשה במלחמת ששת הימים אך בכח רצון ונחישות השתקם היטב. הקים בית מסחר לחומרי בנין והעבירו לחצר המשק. העסק פעל עד כשנה לפני פטירתו. השאיר אחריו את אשתו רבקה, בניו אילן, אסף,אמיר ובתו דייה. 8 נכדים, כלה וחתן.
נזכור את צפריר כפי שהיה, בעל נוכחות מרשימה, משכיל, סקרן, אמביציוזי, בעל נפש סוערת, אוהב מרחבים, טבע יופי ובעלי חיים.
איש משפחה חם ומכיל.
יהי זכרו ברוך.
נובמבר 2012
אלזה פינס לא היתה מעולם תושבת שדה ורבורג ולמרות זאת קשורה היתה בעקיפין לרבים מוותיקי הכפר שלנו.
אלזה היתה זו שטיפלה בצייר יעקב פינס עד יומו האחרון.
בעקבות בן זוגה, קשרה אלזה קשרי ידידות הדוקים עם ותיקי שדה ורבורג שנמשכו שנים רבות.
היא זו שסייעה לאנשי הארכיון להקים בכפר את תערוכת יצירותיו של פינס בשנת 2010
עדינותה ורגישותה יזכרו לעד.
אלזה נטמנה בבית העלמין במעלה החמישה.
יהי זכרה ברוך.
בתחילת חודש אוגוסט נפטרה ממחלה קשה ברכה כהנוביץ – לזבניק
בחודשי חייה האחרונים טופלה בבית הורים ברמת חן.
ברכה היתה נשואה לליאון לזבניק במשך 25 שנים. שקטה ,טובה וצנועה. צברית ישראלית שעזבה את חיי העיר לטובת נשואיה.
הותירה בן ובת, נכדים ונינים.
בת 88 היתה במותה.
הובאה למנוחות בבית העלמין באשקלון.
יהי זכרה ברוך
